יוגה לבעיות פוריות

היוגה הנשית מציעה כיום ידע זמין רב להקלה ופתרון בעיות הקשורות בפוריות האישה.

יוגה לפתרון בעיות פוריות

בין התרגולים שהיוגה מציעה: איזון הורמונאלי ורגשי, תרגולים למחזור החודשי, תרגילים לחיזוק הביוץ, הגברת רוגע והפחתת מתח וכאבים לאורך תקופת טיפולי הפריון המתישים. 

אפשרי בשעורים פרטיים או בקבוצה עם ליווי איש.

  

להלן מידע כללי בנושא. למידע נוסף אנא התקשרו אלינו. התייעצות ללא תשלום

כיום ידוע שיש השפעה מכרעת לגורמים סביבתיים על פוריות האישה והגבר. זיהום אוויר, איכות המים, חשיפה לכימיקלים שונים, קרינה, חשיפה למתכות כבדות כמו עופרת והמזון שאנו אוכלים משפיעים על תפקוד מערכת הרבייה, על האיזון ההורמונאלי ועל איכות הביצית והזרע. 

על אף שידועים השפעתם המכרעת של גורמים סביבתיים על הפוריות לא נעשו מספיק מחקרים בנושא, הרשויות וגורמים לשמירה על איכות הסביבה לא נותנים מספיק את הדעת בנושא.

בעיות הפוריות מתפלגות באופן הבא:

40% מהסיבות לאי פוריות קשורות לאישה
40% לגבר
10% בעיות משותפות
10% מסיבות בלתי ידועות

 

 

סקירת התהליך שעוברת האישה מהבדיקות הראשונות עד הטיפולים המוצעים לה :

לזוג בריא ופורה יש סיכוי של 20% בלבד להרות בכל מחזור. כ-60% יהרו בדרך כלל במהלך 6 החודשים הראשונים, ו-25% נוספים יהרו תוך שנה של ניסיונות. ההערכה היא שכ-10 עד 15% מהזוגות ייתקלו בבעיית פוריות כלשהי במהלך שנותיהם הפוריות.
ההגדרה הרפואית של בעיית פוריות היא: זוג שאינו מצליח להרות לאחר קיום יחסי מין בלתי-מוגנים במהלך 12 חודשים, בזמן חלון הפוריות של האישה (הזמן בו היא יכולה להרות). לאחר שנה, ייתכן כי ירצו לפנות לייעוץ רפואי. אם האישה נמצאת בשנות ה-30 המאוחרות או בתחילת שנות ה-40, עדיף לפנות לייעוץ כבר לאחר כ-6 חודשים, כדי שיהיה זמן רב יותר לבדוק האם ישנן בעיות בריאותיות המשפיעות על הפוריות. גם לאישה שעברה 3 הפלות ברצף, מומלץ שתפנה לייעוץ רפואי.
בעיות פוריות מתחלקות לשני סוגים: "בעיית פוריות ראשונית" שמתייחסת לאדם שטרם נולד לו תינוק ו"בעיית פוריות משנית" שמתייחסת לאדם שנולד לו תינוק אך מתקשה להשיג הריון נוסף. (בכוונה אין כאן ציון של זוג, כי לא תמיד מדובר בזוגות קבועים.)

 

המרכיבים החיוניים להשגת הריון תוך רחמי הינם:

• אשכים המייצרים כמויות נאותות של זירעונים חיים בעלי מבנה תקין.
• שחלות אשר משחררות בקצב מתאים ביציות בשילות להפריה.
• חצוצרות עבירות.
• רחם בעל רירית תקינה.
• פגישת הביצית והזרע במועד מתאים, הגעת הגמטה הנוצרת לרחם והשרשתה ברירית הרחם.

גורמים לבעיות אי פוריות אצל האישה:

בעיות בביוץ (בעיות הורמנליות) 40%
בעיות מכאניות 30%
בעיות רחמיות 30%
לא ידוע 10%
• גיל האישה הוא פקטור חשוב ביותר בפוריות.

קיימות בדיקות רבות שאותן ניתן לעשות כדי לגלות סיבה רפואית לבעיות פוריות. אין תסריט ליניארי אחד לברור אי פריון אבל יש מהלך מהבדיקות הקלות יותר אותן צריכים לעבור בני הזוג אל המסובכות יותר שנעשות בהרדמה מלאה וכך גם הטיפולים.
רצוי לפנות לרופא מומחה פוריות וכדאי ששני בני הזוג יהיו בפגישה הראשונה. כאשר מבררים את סיבת האי פוריות ייתכן ותהיה יותר מסיבה אחת כיון שמדובר בשני בני זוג, לכן ישנה חשיבות לשיתוף הפעולה של בני הזוג ויש לאבחנם ולטפל בהם כיחידה אחת, למרות שאת עיקר הטיפולים תעבור האישה גם אם הבעיה היא אצל הגבר. הערה: גם לגבי הרפואה המשלימה כדאי לשקול טיפול זוגי למרות ששוב גם פה האישה עוברת את רוב הטיפולים.

באופן כללי יוצע לזוג לערוך שלוש בדיקות בו זמנית:
פרופיל הורמונלי, צילום רחם ובדיקת זרע X2.
הבדיקות שמופרטות למטה הן הבדיקות העיקריות שהאישה צריכה לעבור ולצידן טיפולים עיקריים שיכולים לבוא גם בשלבים שונים אחרים של הבדיקות. בסוף הפירוט ישנם 2 תסריטים לברור כולל. במקביל גם הגבר עובר בדיקות, אם הבעיה אינה אצלו ממשיכים לבצע בדיקות יותר פולשניות אצל האישה.

הביקור הראשון יעזור לרופא לקבל החלטה לגבי בדיקות שיש לבצע אותן כדי לברר האם קיים מצב רפואי הגורם לליקוי בפוריות.
בביקור הראשון ישאלו שאלות בנושאים שונים:

 


• היסטוריה רפואית: לדוגמא: סוכרת בגבר או מחלת בלוטת התריס באישה, דלקות, ניתוחים ו/או פציעות, חשיפה לתרופות ורעלנים: לדוגמא: חלק מהתרופות נוגדות הדיכאון או תרופות מסוימות לטיפול ביתר לחץ דם עלולה לגרום להפרשת יתר של פרולקטין שגורם לאי פריון.
• הריונות קודמים (אם היו) כבני-זוג ובעבר .
• תדירות קיום יחסי מין ותזמונם ביחס למחזור החודשי, שימוש בחומרי סיכה בזמן המשגל.
• סדירות המחזור ואורכו.
• אמצעי מניעה.
• משך הנישואים, משך תקופת אי הפיריון.
• שאלות איכות סביבה: עישון, צריכת אלכוהול, עיסוק מקצועי ועודף עיסוק ספורט.

במהלך הביקור תתקיים בדיקה גופנית כללית, בדיקה גניקולוגית ידנית ובדיקת אולטרסאונד וגינלי.
באולטרסאונד ניתן לזהות: שחלות פוליצסטיות, שרירנים, רחם דו-קרני, ציסטות אופייניות לאנדומטריוזיס, הערכת החצוצרות כשהן טובלות או מלאות בנוזל, הערכת צוואר הרחם.
אין כיום טיפול יעיל ובטוח לתיקון מומים נרחבים יותר, כמו רחם דו-קרני, רחם חד-קרני ורחם כפול. במקרים אלה מציעים לאם לעבור מעקב הריון קפדני ביותר, ולעתים ממליצים על ביצוע קשירה של צוואר הרחם.
בדיקות עזר

בדיקות העזר, מכוונות לתת לרופא מידע נוסף על אחת המערכות הקשורות בפוריות באישה או בגבר:


1. מעקב אחר המחזור החודשי של האישה. האישה מתבקשת לבצע רישום לגבי המחזור החודשי שלה. בכל בוקר, עוד לפני שהיא קמה מהמיטה, האישה מודדת את חום השחר, צפוי כי לאחר הביוץ יעלה חום הגוף בכחצי מעלה, ומחפשת סימנים גופניים כגון שינויים בהפרשות מהנרתיק, תחת השפעת הורמון האסטרוגן מפריש צוואר הרחם כמויות גדולות של ריר צלול, חלקלק ונמתח, בעל צמיגות נמוכה 5-6 ימים לפני הביוץ. רישום זה יכול לסייע להבחין אם ומתי מתרחש הביוץ.
טיפול: תכנון קיום יחסי מין כדי שיותאם לזמן הביוץ והכוונה בהתאם למחזור וביצוע בדיקות נוספות לדוגמא בחשד לתסמונת השחלות הפולציסטיות.


2. בדיקות דם: בדיקות דם כדי לבדוק מצב בריאות כללי ורמה הורמונאלית. ייתכן כי לאישה יידרשו סדרת בדיקות דם לאורך המחזור כחודשי, כדי לראות כיצד ההורמונים משתנים במהלך המחזור החודשי, הפרופיל ההורמונלי והערכת הביוץ. בארץ בדרך כלל, האישה נשלחת לבצע "פרופיל הורמונאלי" ביום ה-3 למחזור החודשי נבדקים: אסטרדיול, LH , FSH, פרולקטין (תיפקוד יותרת המוח), אנדרוגנים (תפקוד יותרת הכליה), ורמת TSH (בלוטת התריס) בדיקת הורמון הפרוגסטרון ביום ה-21 למחזור. בדיקות נוספות בחשד לתסמונת השחלות הפולציסטיות: העמסת סוכר, ורמות שומנים. במקביל יכול גם הגבר להישלח לבדיקות דם שונות, ולעבור בדיקת זרע. אם מתגלה בעיית זרע, ייתכן כי הגבר יופנה לטיפול מתאים.
טיפול לדוגמא לתסמונת השחלות הפולציסטיות: גרימת ביוץ ע"י תרופות כמו איקקלומין עד חצי שנה’ אם זה לא עזר- זריקות לגרימת ביוץ, כמו גונל F במינון נמוך כדי למנוע גירוי יתר של השחלות, דיאטה ופעילות גופנית, ירידה במשקל, תרופות שמעלות את רגישות הגוף לאינסולין, בעיקר בעזרת מטפרומין (גלוקופאג' או גלוקומין) תרופות הגורמות לירידה ברמות האנדרוגנים: סטרואידים, כמו פרדניזון.


3. בדיקת אולטרסאונד: בדיקות אולטרסאונד לבדיקת מערכת הרבייה. האולטרסאונד מבוצע בדרך כלל בצורה וגינאלית (דרך הנרתיק) כדי שהטכנאי/ת או רופא/ה יוכל לראות את הרחם, חצוצרות ושחלות בצורה טובה יותר. הבדיקה מתוזמנת כך שתהיה צמודה לביוץ, כדי לראות אם מתפתחים זקיקים בשחלות. מעקב זקיקים- אולטראסאונד לאורך המחזור החודשי כדי לקבוע את מועד הביוץ. ניתן גם לעקוב אחר עובי הרירית שמגיעה לשיאה בביוץ בעובי 8-14 מ"מ. באולטראסאונד ניתן לאתר גם סבוכי טיפול בגרימת ביוץ כמו: התפתחות זקיקים רבים מידי או גירוי יתר שחלתי.
טיפול ראשון: במידה והבדיקות דם ואולטראסאונד נמצאו תקינות: הכוונה לקיום יחסי מין בסמוך למועד הביוץ.

 


טיפול שני: טיפול בתכשירים להגברת ביוץ ומעקב זקיקים.
איקקלומין: נלקח במשך 5 ימים מתחילת המחזור. ניתן להוסיף בחודש הבא כדורי אסטרוגן (כמו פרוגינובה או אסטרופם) במידה והרירית תהיה דקה בהשפעת האיקקלומין. ניתן גם לוודא את התרחשות הביוץ בעזרת זריקת פרגניל (אווידרל או כוריגון), כאשר יזוהו באולטראסאונד זקיקים בקוטר של יותר מ- 20 מ"מ.
מומלץ לזוג גם לעבור הזרעה והשבחה. פעולה זו מומלצת תמיד אצל גברים עם זרע "חלש", מאחר וההשבחה משפרת את נתוני הזרע שמגיע לחלל הרחם. אך מאחר וריר צוואר הרחם נוטה להיות צמיג ומועט בהשפעת האיקקלומין, מקובל להציע הזרעה גם לבני זוג עם זרע תקין. ההזרעה (IUI) דורשת חשיפה של צוואר הרחם בעזרת מפשק שמוחדר לנרתיק, והחדרה של צנתר דקיק בעד תעלת צוואר הרחם. ההזרעה לוקחת דקות ספורות, וכרוכה רק במעט אי נוחות.


4. בדיקת הריר הצווארי וחיזוי מועד הביוץ. הדגימה נלקחת בסמוך למועד הביוץ. לריר ניתן ציון בין 1-12 ע"פ 4 מדדים, כש- 11-12 זה מצוין.
טיפול: אם איכות הריר גרועה ניתן אסטרוגן כ- 10 ימים לפני מועד הביוץ לשיפור איכות הריר.


5. בדיקת PCT (Post Coital Test) בדיקה לאחר קיום יחסי מין. מטרת הבדיקה היא לראות באיזו מידה חודר הזרע של הגבר ושורד בתוך ההפרשות הפוריות של האישה, ריר הצוואר. הבדיקה נעשית בתוך חלון הפוריות של האישה, צמוד לביוץ. הזוג מתבקש לקיים יחסי מין 2 עד 8 שעות לפני הבדיקה (48 שעות קודם ללא קיום יחסים). האישה מגיעה למרפאה ונלקחת דוגמית קטנה של ההפרשות של האישה (בדומה לבדיקת פאפ). ההפרשות נבדקות במיקרוסקופ כדי לראות מספר ותנועתיות זירעונים בתוך ריר צוואר הרחם זמן קצר אחרי מגע. (לא מחליף בדיקת זרע לגבר).
בדיקת דם יכולה גם לזהות נוגדנים נגד זרע בן הזוג. נוגדנים הם חלבונים אשר מיוצרים על ידי מערכת החיסון ומופרשים לגוף. האישה יכולה ליצור נוגדנים נגד הזרע של בן זוגה (ישנם גם גברים שמייצרים נוגדנים נגד הזרע של עצמם). נוגדנים אלה מופרשים בהפרשות שבנרתיק והם משתקים את תאי הזרע בצוואר הרחם כך שהם אינם יכולים לחדור לרחמה כדי להפרות את הביצית.
טיפול: במידה ויש חשד לגורם חיסוני, תנגודת, הפריה חוץ גופית.


6. צילום רחם: בצילום רחם, מוזרק חומר ניגודי שומני או מימי שמכיל יוד לרחמה של האישה דרך צוואר הרחם, תוך שימוש בקרני רנטגן כדי לצלם את רחמה של האישה והחצוצרות שלה, במטרה לבדוק שהחצוצרות פתוחות, הנוזל נשפך מקצות החצוצרות לתוך האגן בסביבת השחלות, ושצורת הרחם תקינה או לאתר פתולוגיה במבנה של הרחם והחצוצרות: הידבקויות, מומים מלידה כמו מחיצה, שרירנים, ו/או חסימה במעבר החומר לחלל הרחם ופיזורו בחלל הצפק. הצילום נעשה מיד בסיום הווסת ללא הרדמה, ניתן לקחת לפני כדורים נגד כאבים כמו לכאבי ווסת. צילום לא נעשה במקרה של זיהום או כאב באגן, או רגישות ליוד.
יש המייחסים לצילום גם ערך טיפולי וההסברים לכך: פעילות מכאנית של פתיחת פקק רירי, השפעת היוד, שיפור בפעולת החצוצרות.
טיפול: הטיפול בפתולוגיות יעשה במידת הצורך ע"י היטרוסקופיה ניתוחית או לפרוסקופיה בהרדמה מלאה. במידה והכל תקין נקבע אי פריון על רקע בלתי מוסבר - טיפול עם תרופה יעילה יותר הקרויה "גונל F", זאת מאחר והאיקקלומין קשורה לעתים עם השפעה שלילית על רירית הרחם, ולכן לאחר מספר מחזורי טיפול כדאי לעבור לטיפול יעיל יותר. זריקות להשראת ביוץ, מהסוג של גונל F, ניתנות מידי יום מתחילת המחזור ומחייבות מעקב קפדנים אחר התפתחות הזקיקים. היתרון של התרופה בכך שניתן במהלך הטיפול להשפיע על מהלך גיוס הזקיקים על ידי העלאה או הפחתה במינון התרופה (כלומר במספר האמפולות שמוזרקות מידי יום). התרופה כמעט תמיד משיגה ביוץ בו זמנית של מספר ביציות, תוך צמיחה תקינה של רירית הרחם שתקלוט את העוברים. מקובל להבטיח בסיום הטיפול התרחשות ביוץ על ידי מתן זריקת פרגניל (אווידרל או כוריגון), ולעתים קרובות לשלב את הטיפול עם השבחה של הזרע והזרעה. בעוד שבמקרה של זרע לא תקין ההשבחה עשויה לשפר את נתוניו, הרי שגם במקרה שהזרע לכאורה תקין, החדרת הזרע לחלל בסמוך לפתחי החצוצרות בתזמון מדויק ביותר עשויה לשפר משמעותית את הסיכוי להשגת הריון.
במידה ואחרי מספר מחזורי טיפול אין הצלחה מנסים הפרייה חוץ גופית.

 


7. היסטרוסקופיה אבחנתית ('היסטר'=רחם, ו'סקופיה'=התבוננות). השלמת הבירור של חלל הרחם לאחר צילום רחם. דרך הצוואר מוחדר סיב אופטי דק לחלל הרחם ומוחדר גז או נוזל, החלל ניסרק ונבדק, אין צורך בהרדמה מלאה. זוהי ההערכה המדויקת ביותר של מבנה חלל הרחם, ניתן לאתר מלפורמציות של הרחם כמו מחיצה, שרירן בדופן הרחם, פוליפים, דלקת רירית הרחם.
טיפול: היסטרוסקופיה ניתוחית בהרדמה מלאה- הסרת מחיצה עמוקה ברחם, כריתת שרירן (מיומה), הסרת פוליפים, הסרת הדבקויות תוך רחמיות קלות.
פלופוסקופיה. הסתכלות ישירה אל תוך החצוצרות לבדיקת חסימות.
טיפול: תוך כדי ביצוע הבדיקה, שטיפה, החדרת סליל או בלון להרחבה.
במידה והכול תקין עד כה- הפריה חוץ גופית, זו תתבצע גם במקרה של חצוצרות לא תקינות או חסומות.
במקרים נדירים ביותר, כאשר לא מצליחים לשקם בעזרת ניתוח היסטרוסקופי את חלל הרחם, ניתן להציע לאישה ששואפת לילד ביולוגי משלה, כלומר עם תכונותיה הגנטיות, להסתייע באם פונדקאית שתשא עבורה את העובר.


8. לפרוסקופיה: לפרוסקופיה היא הסתכלות לתוך הבטן באמצעות צינורות דקיקים המכילים מערכת עדשות משוכללות וסיבים אופטיים, להעברת האור פנימה. את הצינורות נהוג להחדיר דרך פתחים קטנים בדופן הבטן בטבור בהרדמה כללית. הבדיקה משמשת לאיתור סיבות רפואיות לבעיית פוריות כגון: הדבקויות סביב החצוצרות, שחלות ורחם, חצוצרות חסומות בשל הידבקויות, ציסטות, שרירינים, אנדומטריוזיס או מחלה באגן. הבדיקה תעשה בסמוך למועד סיום הווסת ומתבצעת כיום לצורך אבחון רק במקרים נבחרים. ניתן לבצע באמצעות הלפרוסקופיה גם פעולות רפואיות הנועדות לפתור את הבעיה שזוהתה כמו הסרת שרירנים, צריבת נגעים של אנדומטריוזיס, כריתת ציסטות שחלתיות והחזרת עוברים שהופרו לקצה חצוצרה.
טיפול אחר: כמו בהיסטרוסקופיה הפריה חוץ גופית.

 


9. אלו הבדיקות שקיימות לא תמיד יש צורך לבצע את כולן תלוי במקרה. לפעמים, גם לאחר ביצוע כל הבדיקות, לא מתגלה סיבה והבעיה מוגדרת כ- "בלתי מוסברת" ואז מנסים הפרייה חוץ גופית שנקראת גם הפריית מבחנה, IVF. זהו הטיפול היחיד בו ניתן להעריך את איכות הביציות והעוברים ולוודא שאכן התרחשה הפריה בעקבות מפגש הביצית והזרע.
באלו מקרים יעשה IVF .
o נשים עם בעיות של סתימה בחצוצרות (כמו: חסימה חצוצרתית מלאה, חסימה חלקית של חצוצרה, הדבקויות סביב החצוצרות והשחלות, פגיעה בתפקוד החצוצרה עקב פגיעה בשרירי החצוצרה או שכבת תאי הציפוי הפנימי המשתתפים בתהליך ההפריה).
o גברים הסובלים מחוסר מולד של צינורית הזרע.
o ליקויים בזרע (פחות מחמישה מליון).
o נוכחות נוגדנים נגד הזרע באישה .
o אנדומטריוזיס.
o הפרעות ביוץ.
o עם אי פריון בלתי מוסבר .


שלבים בטיפולי הפריה:

שלב ההכנה התרופתי- השלב הראשון: מכינים את האישה לשאיבת הביציות. על מנת ליעל את הטיפול ולשפר באופן משמעותי את סיכויי ההצלחה אנו משתדלים להשיג כ- 10 ביציות במהלך כל טיפול. על מנת להשיג מספר כה גדול של ביציות במחזור אחד האישה מקבלת מספר תרופות.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של תרופות. התרופה הראשונה נועדה למנוע ביוץ עצמוני מוקדם של הביציות, כלומר מצב בו הביציות חורגות מהזקיקים בשחלה לפני מועד שאיבת הביציות. תרופות אלו קרויות גם תרופות "לדיכוי" מאחר והן "מדכאות" את הביוץ הטבעי. ישנן תרופות שונות בקבוצה זו. הדקפפטיל הותיק ניתן לאורך תקופה ממושכת יחסית ואילו תרופות חדשות כמו צטרוטייד ניתנות בימים שלפני השאיבה ומקצרות את משך הטיפול.
הסוג השני של התרופות, כמו הגונל F, פועל ישירות על השחלות לשם גיוס זקיקים מרובים באותו החודש. עקב גירוי השחלות על ידי הגונל F יגיעו ביציות רבות יחסית לבשלות. לאורך מתן התרופות מבוצע מעקב אחר התפתחות הביציות בשחלות על ידי מדידת קוטר הזקיקים בשחלות ובדיקת רמות ההורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון בדם.
הסוג השלישי של התרופות שניתן הינו פרגניל (אווידרל או כוריגון) שנועד להבטיח הבשלה מלאה של הביציות. השלב הבא, שאיבת הביציות חייב להתבצע תוך 36 שעות ממתן הפרגניל, כיוון שלאחר מועד זה יתרחש ביוץ עצמוני גם בנוכחות תרופות הדיכוי.

 

שלב שאיבת הביציות
בשלב השני, מבוצעת בבית החולים בהרדמה כללית שאיבת הביציות. השאיבה מבוצעת תחת הנחיה של אולטראסאונד נרתיקי. הזקיקים מזוהים בשחלות והנוזל נשאב מתוכם דרך הנרתיק בעזרת מחט שצמודה למתמר של האולטראסאונד. הנוזל מהזקיקים מועבר במבחנות למעבדה שם הוא מועבר לצלוחיות ותחת מיקרוסקופ מבודדות מתוכו הביציות.
שלב ההפריה
בשלב השלישי, מכינים את הזרע (עובר "השבחה") והוא מוסף לביציות שבודדו בצלוחית שבמעבדה. כאשר קיימת בעיה באיכות הזרע מבצעים מיקרומניפולציה מסוג ICSI, פעולה בה באמצעות התבוננות עם מיקרוסקופ, נשאב תא זרע בודד לתוך מחט ומוזרק ישירות לתוך הביצית המופרת. שיטה זו, שהיוותה מהפכה של ממש כאשר הומצאה לפני פחות מעשור שנים, מבטיחה שיעור הפריות גבוה גם במקרים בהם קיימים בזרמה רק תאי זרע בודדים. למחרת יום השאיבה בודקים במעבדה כמה מהביציות הופרו על פי זיהוי הופעת שני גרעינונים בביצית.

שלב החזרת העוברים
בשלב הרביעי, מחזירים את הביציות שהופרו, קרי העוברים שנוצרו, לחלל הרחם. ההחזרה מבוצעת בדרך כלל ביום השני או השלישי לאחר השאיבה בעזרת צנתר פלסטיק גמיש שמוחדר בעד צוואר הרחם הפעולה מבוצעת ללא הרדמה וכרוכה במעט מאד אי נעימות. ניתן כיום גם לגדל את העוברים עד היום החמישי או השישי לאחר השאיבה ולהחזיר לרחם עוברים מפותחים יחסית שקרויים באותו שלב "בלסטוציסטים." אפשרות אחרת היא להחזיר את העוברים ישירות לחצוצרות. פעולה זו שקרויה ZIFT מחקה יותר במדויק את מה שמתרחש בטבע, אך כרוכה בפעולה מורכבת של לפרוסקופיה.
התמיכה
לאחר החזרת העוברים ניתנת תמיכה עם ההורמון פרוגסטרון, בצורת ג'ל שמוחדר פעם ביום לנרתיק (קרינון), פתיליות שמוחדרות מספר פעמים ביום לנרתיק (אוטרוגסטן או אנדומטרין) או זריקה שניתנת לשריר פעם ביום (גסטון). לעתים גם נותנים תמיכה בצורת זריקות של פרגניל (אווידרל או כוריגון) מידי כמה ימים, במטרה לתמוך בגופיפים הצהובים שמתפתחים מהזקיקים שנשאבו בשחלות.
ההצלחה: כעבור 12 יום יוודע לבני הזוג אם הוא בהריון.

 


הקפאת עוברים

אחת השאלות הקשות שבני הזוג והרופא המטפל חייבים להחליט עליו הינו כמה עוברים להחזיר לרחם. החזרה של מספר עוברים גדול יותר משפרת אומנם את הסיכוי להשיג הריון, אך מובילה לעליה משמעותית בסיכון להריון מרובי עוברים. כידוע הריונות של שלישיות ויותר קשורים בסיכון גבוה ביותר של לידות מוקדמות עם סיבוכי פגות קשים. למזלנו, כאשר נותרים עוברים עודפים ניתן להקפיא אותם למשך שנים רבות ולהחזיר אותם במועד שנוח לבני הזוג. ההחזרה של העוברים המופשרים נעשית בדרך כלל במחזור טבעי או לאחר הכנה עם כדורי אסטרוגן.
סכנות הטיפול
למעלה מעשרים אלף מחזורי טיפול מבוצעים מידי שנה בישראל. עם זאת, הטיפול אינו חופשי מסיכונים בריאותיים. אחד הסיכונים המוכרים ביותר הינו תגובת גירוי יתר של השחלות לתרופות שניתנות להשראת ביוץ. תגובה זו מתבטאת בהגדלה ניכרת של השחלות והצטברות נוזלים בבטן. סיכונים נוספים נובעים מהצורך בהרדמה כללית ובדקירה של השחלות מספר פעמים, דבר שלעתים נדירות ביותר כרוך בדימום או זיהום בשחלה. הסכנה השכיחה ביותר של הטיפול הינה הריונות מרובי עוברים, שכאמור עלולים להוביל ללידות מוקדמות וסיבוכי פגות. טיפול זהיר, מעקב קפדני והחזרת מספר מבוקר של עוברים, יכולים לצמצם במידה ניכרת את הסיכונים שכרוכים בטיפול, אך לא למונעם לחלוטין.

 

דוגמא למהלך בירור כולל:

• ביקור ראשון ביום 21 לווסת, לקיחת אנמנזיה רפואית מפורטת משני בני הזוג, בדיקה גופנית של האישה והגבר, לקיחת רמת פרוגסטרון, בדיקת זרע ראשונה ובדיקות אנדוקריניות.
• עקומת חום השחר מיום ראשון למחזור ואילך.
• בדיקה על קולית של השחלות ביום 9-15 אחת ליומיים להערכת גדילת זקיקים ואיתור תסמונת השחלות הפולציסטיות.
• בדיקת זרע בריר הצוואר לאחר יחסים ביום 10-14 למחזור.
• בדיקה ביום 21 להערכת כל הממצאים וחזרה על רמת הפרוגסטרון.
• תחילת טיפול.
• דגימת רירית הרחם ביום 24-26 למחזור וכן בדיקת נוגדי זרע אם כל הבירור היה תקין.
• יום 2-12 במחזור הבא- צילום רחם.
• אם כל התוצאות תקינות, הזוג סובל מאי פריון יותר מ-18 חודש או צילום רחם לא תקין ביצוע לפרוסקופיה ביום 16-21 למחזור.

דוגמא נוספת למהלך ברור כולל טיפולים:

• מעקב זקיקים ובבדיקות דם להורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון, על מנת להעריך את באופן מדויק ביותר את מועד הביוץ- טיפול: קיום יחסי מין סמוך למועד ביוץ.
• לאחר 3 חודשים ללא תוצאות- ביצוע בדיקת דם ביום השלישי למחזור ל"פרופיל הורמונלי" (במקביל בדיקת זרע) נמצאו תקינים, טיפול: באיקקלומין, מעקב זקיקים, כדורי אסטרוגן וזריקת פרגניל, השבחת זרע והזרעה-
• לאחר שלושה טיפולים שלא צלחו- צילום רחם נמצא תקין- טיפול: גונל F, זריקת פרגניל, השבחת זרע והזרעה.
• לאחר מספר טיפולים שלא צלחו- הפרייה IVF

 

סיכום: לכל הבדיקות הפולשניות יש סיכונים שמעבר לתהליך עצמו של ניסיון הכניסה להריון והחרדה מתוצאות הבדיקה גם הן מעלות את החרדה. לטיפולים התרופתיים יש בוודאי גם תופעות לוואי.
המסלול להצלחה כרוך בסבל גופני, אך בעיקר נפשי, בלתי מבוטל, ומתחים גבוהים מלווים את התהליך.
ציטוט: " ב"תקופה המרה", כפי שנקראת בספרים, התקופה של הטיפולים והציפייה העילאית להריון, "עברתי שלבים שונים של התמודדות עם הבעיה. משלב ההלם והבלבול ושלב הבהלה והפחד ודרך חווית האובדנים הרבים שבדרך: אובדן הפנטזיה להיכנס להריון באופן ספונטני, אובדן התמימות הזוגית, הספונטניות המינית, אובדן מטרות החיים, סטטוס וביטחון עצמי, אובדן הנורמליות וכלה באובדני העוברים לאחר כל טיפול שנכשל. כשאני חושבת, בדיעבד, איך התמודדתי אני חושבת שנלחמתי כ"כ חזק ולא נתתי לעצמי להרפות וההרפיה האמיתית הייתה מספר ימים לאחר הלידה, כשהבנתי שזה באמת נגמר ושחלום חיי התגשם. יש לי ילדים, בן ובת, בשר ודם והם שלי, במציאות ולא בחלום."

לוח שיעורים

>> הירשמי לשבוע התנסות במחיר שיעור אחד

 ראו גם מגוון מאמרים מקצועיים בנושא יוגה נשים ויוגה לנשים